פסק-דין בתיק ת"ק 51448-05-12

1. ביום 24.1.13, נשמעה בפני תביעה  לתשלום סך של 2,500 ש"ח, בגין נזקי תאונת דרכים, שארעה ביום 6.11.11, ואשר בה היו מעורבים רכבה של התובעת ורכב השייך לנתבעת 1, בו נהג באותה עת נתבע 2. נתבעת 3 היא חברת הביטוח המבטחת את רכב הנתבעת 2.

2. אין מחלוקת על עצם קרות התאונה ועל העובדה שזו ארעה בצומת מחנה 80, שעה שהתובעת ונתבע 2 נסעו שניהם בכביש, מכיוון מזרח למערב. אלא, שעל האופן בו התרחשה התאונה, חלוקים הצדדים ביניהם.

3. הן התובעת והן נתבע 2, שבהעדר נהג האוטובוס, הם העדים היחידים אשר מפיהם ניתן ללמוד על נסיבות התאונה, תיארו תאונה זו באופנים מעט שונים, בטפסי ההודעה על התאונה שמילאו עבור חברות הביטוח שלהם ובמהלך עדויותיהם בבית המשפט.

4.  בעוד שבטופס ההודעה על התאונה, כתבה התובעת: " נסעתי אחרי אוטובוס שהאט פתאומית, הספקתי לעצור ורכב שהגיע מאחור פגע בי מאחור בפינה השמאלית",  בעדותה בבית המשפט, טענה היא כי נסעה בנתיב הימני וכי בנתיב השמאלי נסע אוטובוס שלפתע "חתך" אותה כדי לעצור בתחנה, בה עמדו אותה שעה חיילים שנופפו לו לעצור להם.

את ההתרחשות הזו ואת התאונה שארעה בעקבותיה, תיארה היא כך :

 "...אני קלטתי שהוא הולך לעצור ושמתי ברקס ונתתי לו להכנס לתחנה. אני האטתי כי

הוא היה חייב לחתוך אותי על מנת להגיע לתחנה כי הוא עבר את התחנה. אני האטתי והוא נכנס לתחנה ופתאום שמעתי בום, הייתי בהלם וצעקתי על הנהג אוטובוס למה הוא חתך אותי. פתאום ראיתי שהטרנזיט מאחורי פגע בי... הוא היה נחמד והחלפנו פרטים" (עמ' 1 לפרוטוקול).

     4.    גרסתו של נתבע 2, נהג הרכב הפוגע, אחרת וגם היא, כאמור, לוקה בשוני פנימי מסויים.

בטופס ההודעה על התאונה לנתבעת 3, מיום 6.11.11,  עליו הוא חתום  (טופס שמשום מה  לא צורף לכתב ההגנה, אלא הוגש ע"י נתבעת 3 במהלך הדיון וסומן - נ/1) טען נתבע 2 כי עובר לתאונה, בשעה שהתובעת אכן נסעה בנתיב הימני,  הוא עצמו נסע בנתיב השמאלי  ואז, בשל בלימה פתאומית של האוטובוס, שרצה להכנס אל התחנה, ניסתה התובעת לברוח ונכנסה לנתיב נסיעתו, ללא איתות.

לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט, מסר הוא תיאור שונה ולפיו "האוטובוס נסע בנתיב הימני והיה לו רכב שניסה להשתלב והוא נתן לו , ואז התובעת שהיתה צמודה אליו ברחה שמאלה".

    5.     השאלה היא, אם כן, האם מדובר בתאונה שארעה בשל אי שמירת מרחק מצד נתבע 2

בשעה שנסע בנתיב הימני מאחורי התובעת, או שמא מדובר בתאונה שארעה בשל סטייה פתאומית של התובעת אל נתיב הנסיעה השמאלי, בו נסע נתבע 2, קודם לכן.

            נדמה שאין חולק על כך, שבשני התרחישים הללו, היה זה אופן נסיעת האוטובוס שגרם

לתגובה אצל התובעת - בלימה - כגרסתה,  או סטייה - כגרסת נתבע 2. 

    6.     נתבע 2 ונציג נתבעת 3 ניסו לסמוך טענותיהם על העובדה שרכבה של התובעת ניזוק בחלקו

            האחורי שמאלי. לטענת נתבע 2, לו היה מתנגש בה מאחור, היה "מרסק לה את כל

            הרכב  מאחורה" (עמ' 3). לכך, השיבה התובעת שכנראה בשעה שהתנגש בה, ניסה נתבע 2

            לברוח ולכן פגע רק בחלק השמאלי.

   7.      לאחר בחינה מדוקדקת של הגרסאות השונות, תצלומי הנזק ברכבה של התובעת וחוות דעת